הדרכת הורים - מרגישים שהבית התהפך עליכם ? כך תתמודדו עם התקפי הזעם של הילד שלכם

גם אצלכם יש הרבה מריבות והתפרצויות כעס של הילד? מה קורה אחרי זה? חיבוק נשיקה וזהו?עם זאת, סיום ההתפרצות רק באמצעות חיבוק או נשיקה אינו מקדם למידה אמיתית. לאחר שהתפרצות הזעם נרגעת, חשוב לבצע תהליך של למידת התנהגות, שבו הילד מבין מה קרה ולומד דרכי תגובה אחרות. המלצתי להורים היא להעניק לילד אהבה, חום ותשומת לב — אך לא בזמן ההתקף. בשיא הסערה אין מקום לשיח או ללמידה.
דומה מושך דומה? 
הורים רבים מזהים אצל ילדיהם ביטויים דומים של כעס: צעקות, בכי, זריקת חפצים, מכות ואף פגיעה עצמית. אך העובדה שההתפרצויות נראות דומות אינה אומרת שהגורמים להן זהים. לכל ילד יש סיבה שונה, סביבה שונה, וגורמים אחרים שמשמרים את ההתנהגות.לכן חשוב מאוד לאבחן את הסיבה המדויקת ואת ההקשר הסביבתי, ורק אז לבנות מענה מותאם לילד ולמשפחתו. טיפול אחיד לכל הילדים אולי יביא להקלה זמנית, אך הוא לא יחזיק לאורך זמן, כי הוא לא נוגע בשורש.
תשומת לב -  לא כל תשומת לב מועילה כאשר ההורה צועק על הילד בזמן התקף זעם, הילד אמנם מקבל תגובה ,אך גם אם זו תשומת לב שלילית, היא עדיין מחזקת את ההתפרצות. חשוב מאוד לצמצם את התגובה הרגשית שלנו בזמן אמת, לשמור על איפוק, ורק לאחר מכן ללמד את הילד דרך חלופית לביטוי רגשותיו.
איפוק-   מפתח לשליטה עצמית לא פעם התקפי זעם נובעים מחוסר יכולת להתמודד עם “לא”. לדוגמה: כשהילד מבקש ממתק ומקבל סירוב, הוא מגיב בכעס ובהתפרצות. הורים רבים נוטים לוותר... מתוך רצון לפנק, פחד מעימות או רגשות אשמה, אך ויתור קבוע שולל מהילד את האפשרות ללמוד איפוק. ילד שאינו שומע “לא” גדל בתחושה שמגיע לו הכול, ומתקשה לפתח ויסות עצמי ושליטה עצמית – מיומנות חיונית לחיים.כאשר הילד לומד להתאפק, הוא רוכש יכולת לווסת את עצמו, להתמודד עם תסכולים וליהנות מהישגים שנובעים ממאמץ ולמידה.
ההורה : הדמות המלמדת והמשפיעה ביותר ברוב המקרים, מקור ההתפרצויות נמצא בבית. שם הילד מרגיש בטוח לפרוק רגשות, אך גם מושפע מדפוסי התגובה של ההורים.כאשר רוצים לשנות את התנהגות הילד , השינוי מתחיל קודם כל אצל ההורים. אם רק הילד יקבל טיפול, אך הסביבה המשפחתית תישאר כפי שהיא - השינוי לא יחזיק מעמד. אבחון יעיל מתבצע בבית, מתוך התבוננות באינטראקציות המשפחתיות ובהבנת דפוסי ההתנהגות של כולם.כאשר ההורה משנה את תגובתו, נוצר שינוי אמיתי ועמוק אצל הילד.

5 עקרונות לבניית מערכת יחסים הדדית ומכבדת עם הילד שלך 

כולנו רוצים מערכת יחסים רגועה, נעימה ומבוססת על כבוד הדדי עם הילדים שלנו. אבל בין הרצון למציאות, לא פעם נתקלים באתגרים של גבולות, תקשורת, והתפרצויות כעס. החדשות הטובות? אפשר בהחלט לשנות  וזה מתחיל בך, ההורה. 
הנה חמישה עקרונות פשוטים שיעזרו לך ליצור שינוי אמיתי בבית:

1. עקביות - המפתח לשינוי אמיתי
החלק הקשה ביותר בכל תהליך הוא ההתמדה. כשאתה שומר על תגובה עקבית ואחידה במצבי קונפליקט, הילד לומד שהגבול ברור והתגובה צפויה. כך הוא מרגיש ביטחון ומפסיק לבדוק שוב ושוב את הגבולות. עקביות היא ביטוי לעוצמה הורית שמלמדת את הילד שיש דרך אחרת, לא דרך של כעס והתפרצות.
2. להפסיק לתרץ -  ולהתחיל לפעול
“אין לי כוח”, “הוא נולד עקשן”, “לא שווה להילחם איתו” ... כל אחד מהמשפטים האלה שומר אותך במקום. ברגע שמפסיקים לתרץ ומתחילים לפעול נוצר שינוי. את הילד קשה לשנות מבחוץ, אבל ברגע שאת משנה את התגובה שלך... גם הוא משתנה.
3. כל התנהגות ניתנת לשינוי
הצעד הראשון הוא להבין שזה אפשרי. הצעד הבא הוא לבחור בשינוי ולהתמיד בו. כשמתאימים את התהליך לילד ולמשפחה, נוצרת למידה חיובית, חוויית הצלחה והמון מוטיבציה להמשיך. כך אפשר לזהות את שורש הקושי, לטפל בו, וליצור שינוי יציב וארוך טווח.
4. קשר עין - תקשורת של ביטחון
כשאתה מבקש משהו מהילד תוך שמירה על קשר עין, אתה מעביר מסר של נוכחות וכבוד. מבט ישיר יוצר תחושת שייכות, מיקוד והקשבה. נסו... תראו את ההבדל כבר מהפעם הראשונה.
5. מחמאות שמקדמות
שבח כללי כמו “כל הכבוד” או “איזה יופי” נעים לשמוע, אבל שבח ספציפי מחולל שינוי אמיתי. לדוגמה: “שמחתי שהקשבת לי והבאת מה שביקשתי, זה עוזר לי מאוד. ”או: “ראיתי שכיבית את המחשב בזמן – זה מראה על אחריות .”כך הילד מבין מה בדיוק עשה טוב, ומקבל חיזוק אמיתי להתנהגות רצויה.

 שינוי אמיתי מתחיל מצעד קטן של מודעות.כשאתה משנה את הדרך שבה אתה מגיב  הילד שלך לומד ממך איך לווסת, איך להתאפק, ואיך ליצור תקשורת של כבוד.